שיטיון

בית אבות לחולי שיטיון מהווה תמיכה באמצעות פעילויות רבות ומגוונות כגון בעלי חיים ועוד

שיטיון (תשישות נפש– מהו?)

תשישות נפש = דמנציה = שיטיון

כל אלה הם שמות המתארים מצבים של שינוי אורגני פתולוגי במוח, הפוגעת בתפקודיו ובתפקוד היומיומי של האדם בתחומי הקוגניציה והתקשורת, ההתנהגות ובתפקודי היומיום.

הסיבות והסוגים העיקריים הגורמות למצבים אלה הינם:
מחלת שיטיון (כ 50% מן המקרים).
– מחלות כלי דם (וסקולריות) של המוח, עקב דימום ועקב חסימה: שבץ מוחי ורב- אוטם
– מחלת לואי-בודי
– מחלת פרקינסון.
– דמנציה של האונות הקדמיות ו/או מצחיות
– הידרוצפלוס.
– גידולים וזיהומים במוח.
– אלכוהוליזם, שימוש בסמים
– מצבים מעורבים

כיום נחשבות כל המחלות הללו לפרוגרסיביות, בלתי הפיכות ובלתי ניתנות לריפוי. אמנם, לאחרונה פותחו תרופות חדשות אך עיקר השפעתן היא בהאטת המחלה ולא במניעתה או בריפויה.

שיטיון – מאפינים
האדם החולה בשיטיון (תשישות נפש) יסבול מליקויים שונים בתפקודו בתחומי החיים השונים, אשר יתפתחו ויעמיקו בקצב ובסדר שונה מאדם לאדם. בסוף התהליך יתקבל מצב קוגניטיבי משותף לכולם, הכולל ליקוי בזיכרון לכל הטווחים, בלבול, חוסר התמצאות בזמן, חוסר התמצאות במקום, אי זיהוי אנשים, ירידה ביכולת התקשורת וההבנה וירידה בשיפוט.
בתוך תהליך זה עלול האדם לסבול מחרדה, דיכאון, תסכול וכעס. אבדן הזיכרון, הבלבול, התסכול והירידה ביכולת להביע עצמו מילולית עלולים להביא את החולה להתנהגות תוקפנית, מילולית ובלתי מילולית. עשויות להופיע תופעות של התנהגות חריגה הכוללת: חוסר שקט פסיכו-מוטורי ושוטטות, התפשטות, בולימיה, אספנות, מחשבות שווא והליכה לאיבוד.

שיטיון מאפינים של תחילת המחילה

בתחילה זקוק החולה לתמיכה, עידוד ועזרה. ככל שמדרדרות יכולותיו הקוגניטיביות, המשפחה והסביבה עלולות למצוא עצמן נדרשות לספק לו יותר ויותר השגחה וגדל החשש שיגרום נזק לעצמו או לסביבתו עקב הירידה בזיכרון ובשיפוט.
מצבים שכיחים למדי, עם התקדמות המחלה הם לדוגמה: השארת גז פתוח והצתת גפרור, חימום קומקום חשמלי על הגז, התעקשות לא לחדול מנהיגה כשזו כבר לא זהירה ואף חיפוש אחר בני משפחה שנפטרו זה מכבר.

כל המצבים המתוארים לעיל הם בהכרח מצבים מעוררי קונפליקט עם המטפלים העיקריים- בני משפחה ו/או צוות מקצועי ופרה – מקצועי. החרדה, הכעס והתסכול של החולה- יחד עם העייפות, הייאוש, התסכול ותחושת האשמה של המטפל – יוצרים "סיר לחץ" רגשי קשה מנשוא להרכב הנפשות האמור. לא בכדי מכונה המחלה מחלה של כל המשפחה. עקב העקה (סטרס) ממנה סובלים המטפלים, חשוב כי הם יידעו על המחלה, ירכשו מיומנויות כיצד לטפל בסובלים מתשישות נפש ויידעו לבקש קבל עזרה מבני משפחה ונוצר על-ידי userגורמים בקהילה על מנת להקל עליהם. מטפלים אלו, המכונים care-givers, נמצאים בקבוצת סיכון עקב הלחץ הגדול בו הם נמצאים. עמותת עמדא, למען חולי אלצהיימר ודמנציה, מסייעת מאוד לבני המשפחה ומומלץ לפנות אליה.

אישיותו של החולה עלולה להקצין ואף להשתנות: בדרך כלל נמצא השטחה רגשית, איבוד עניין בסובבים, ירידה בשמירת האסתטיקה והטיפוח האישי. השכחה עשויה להביאו לשכוח לאכול עד כדי הרעבה אם לא ידורבן לאכול או להיפך- לבולימיה, מכיוון ששכח שכבר אכל. בהמשך נפגעת יכולת המוטוריקה הגסה, חלה ירידה בשיווי משקל ופגיעה בשליטה על הסוגרים. תכופות נוספת פגיעה בדפוסי השינה ובאיכותה.

שיטיון במצב מתקדם

האדם במצב מתקדם יותר של המחלה זקוק לעזרה בפעילויות היומיומיות הבסיסיות ובהן רחצה, לבישה, אכילה וניידות. מתרחש אובדן הדרגתי של שליטה בסוגרים. במצבים מאוד מתקדמים של הדמנציה עשוי להיות מצב של קושי בבליעה (העדר רפלקס בליעה). מובן שבמצב זה האדם תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לקיום פעולות החיים הבסיסיות ביותר, זקוק לטיפול סיעודי מלא ובדרך כלל אינו מתקשר מילולית עם סביבתו. במצבים אלו ממומלץ שהמטפל/ים העיקריים יקבלו הדרכה ויטפלו תחת פיקוח של אנשי מקצוע ובהם רופאים, אחיות, , תזונאים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק ועובדים סוציאליים. קשה אם כי אפשרי, לתת טיפול של צוות רב- מקצועי בבית. במצבים מאתגרים ומורכבים התנהגותית ו/או רפואית, עדיף להיעזר בשירותיו של בית אבות סיעודי. בית אבות כזה, המתמחה בטיפול הפסיכו-גריאטרי ערוך לתת טיפול ייחודי ואיכותי באנשים הסובלים ממחלת שיטיון .

חשוב לדעת כי האדם, בכל שלבי המחלה, זקוק לא רק לטיפול "טכני" טוב אלא גם ליחס אישי, חם ומכבד הרואה אותו כאדם החולה במחלה, ולא רק כחולה! לכן, יש להתאים את הטיפול גם למצבו של האדם וגם לאישיותו ומצב רוחו ולהמשיך ולקיים קשר ידידותי עימו, למרות הקשיים.