פיתוח ישראלי: כלבי סיוע לחולי אלצהיימר

פיתוח ישראלי: כלבי סיוע לחולי אלצהיימר

דפנה גולן-שמש, עובדת סוציאלית מתמחה בגריאטריה, תרפיסטית באמנויות (.A.M) ומנהלת "בית השמש" לחולי אלצהיימר. עובדת עם בעלי חיים לרווחת האדם

יריב בן יוסף, מאמן כלבים ומנהל המרכז לכלבי שירות ותרפיה

אבי רבינוביץ,  מהנדס אלקטרוניקה (.Sc.M)

אנשים הסובלים ממחלת האלצהיימר, מדמנציה ומפגיעות ניווניות מוחיות אחרות סובלים מפגיעה ביכולות החשיבתיות הקוגניטיביות שלהם: זיכרון, כושר שיפוט, התמצאות בזמן, בסביבת אנשים ובמקום. הפגיעה בהתמצאות במקום פוגעת ביכולתם להגיע הביתה בשלום, כך שכל יציאה שלהם מהבית עלולה להסתיים באיבוד דרכם. מצב זה עלול להוות איום ממשי על חייהם.

קורבנות האלצהיימר חווים בדידות נוראה, תסכול, כעס ואין אונים. הם מוצאים עצמם אסירים בעל כורחם  בתוך בתיהם, תלויים באחרים על מנת לצאת החוצה.

כלב שירות שפותח במיוחד בעבורם, ALZHEIMER’S AID DOG©, מחזירם הביתה בבטחה, על פי פקודה. הדבר מאפשר לחולים לחזור לחירותם – לצאת מהבית ללא הגבלה עצמית או הגבלה מבני משפחתם. פתרון זה חיוני לשמירת איכות חייהם.

יהודה, חולה אלצהיימר בן 62, הוא החלוץ שלנו בפרוייקט. לדבריו: "הכלבה העניקה לי איכות חיים. שוב אינני עוד אסיר בביתי שלי… זה הדבר הטוב ביותר שקרה לי מאז שחליתי…".

הכלב הוכשר לא רק להחזיר הביתה את החולה, אלא גם להובילו הביתה בבטחה, תוך הימנעות ממכשולים פיזיים, כמו בורות, מכוניות חונות ותנועה זורמת. יהודה ציין גם שהוא נופל פחות כאשר הוא הולך עם הכלבה. תפקידו של הכלב כ"כלב שמירה" חשוב, שכן בתוך מצבי הבלבול, הנובעים מהמחלה ומהחרדה כיצד לחזור הביתה, עלול החולה לשכוח את כללי הזהירות בדרכים.

השלבים הראשונים של המחלה הם קשים מאוד לאדם שמודע למצבו וכואב אותו. יהודה חש חרדה ובדידות נוראה. כלבת השירות שלו, בלה, אומנה במיוחד להיות לו לרֵעַ במצבים אלה. היא יוצרת עמו קשר ומגע פיזי, ומנסה להרגיעו או להסיח את דעתו ולשפר את מצב רוחו (לדוגמא: הזמנה חוזרת ונשנית למשחק  משותף).

ה"נוהג" (הבעלים של הכלב) צריך לדאוג לסיפוק צרכיו הקיומיים של הכלב, ומטלות שוטפות אלה מסייעות לו לקיים אורח חיים רגיל ככל האפשר: טיולים עם הכלב, דאגה לצרכיו היומיומיים ומשחק עמו. כל אלה הביאו לשיפור משמעותי בכושרו הגופני של יהודה.

הטיולים עם הכלב מגבירים את הקשר של בעליו עם אנשים אחרים בסביבה. אלה מגלים עניין וסקרנות כלפי הכלב, העובד עם רִתמה מיוחדת,  ויוצרים עם בעליו קשר מילולי ואינטראקציה. תהליך זה תורם להוצאתו של יהודה ממעגל הבדידות והשיעמום. הכלב משמש במקרה זה כ"שובר קרח" וכמתווך חברתי.

ALZHEIMER’S AID DOG © הופך לידיד ומלווה נאמן, הנמצא עם בעליו במשך כל שעות היום והלילה. הוא פנוי אליו  וקשוב לו, לצרכיו ולמצבו. כאשר יהודה מדוכא ואינו רוצה לקום ממיטתו בלה "מחזרת" אחריו: היא מושכת ממנו את השמיכה, מביאה לו את משחקיה, ואינה חדלה עד שהוא קם ודואג לצרכיה. בלה נשארת עם יהודה בלילה. כאשר נודדת שנתו היא לידו. היא איתו כאשר בני משפחתו עסוקים בפעילויותיהם. יהודה מדווח שהוא אינו חש צורך להתקשר בטלפון אל בני משפחתו כבעבר. כיום הוא אינו חש שיעמום כפי שחש בעבר. הצורך לתרגל עם הכלב: לקום בבוקר, לצאת עמו לעשות את צרכיו, לטייל ולהכיר לו מסלולים קבועים ולהמשיך בתהליך הכשרתו, עוזר לו לקיים סדר יום ומשמש עוגן המסייע לשמור על סדר יום קבוע ומשמעותי. כל אלה תורמים לעולם התוכן והמשמעות בחיים, בעוד תפקידיו האחרים של האדם הולכים ומצטמצמים עקב פגיעות המחלה. יהודה ואנו מקווים כי ניסיון ראשון זה ישמש כדגם לימודי, אשר יסייע באימון כלבים נוספים ובקידום הפרוייקט לטובת חולי אלצהיימר נוספים בעולם כולו.

ALZHEIMER’S AID DOG ©  מיומן לחוש את מצבו הפיזי של נוהגו, ומתריע על מצבים פיזיים חריגים, כמו מצוקה נשימתית, נפילה ועוד. יום אחד נחנק יהודה ממזון וסבל מקשיי נשימה. בלה נבחה בבית ורצה בין בני המשפחה, עד שהם הבינו שקרה משהו חריג וניגשו לטפל ביקירם. בפעם אחרת היא נצמדה אליו לאחר שמעד בחצר והייתה קשובה לו עד שקם. הכלבה אומנה במיוחד להגיב למצבי משבר על ידי הזעקת עזרה מיידית: נביחות או הפעלת כפתור מצוקה.

תפקידו העיקרי של ה-ALZHEIMER’S AID DOG © הוא להחזיר את נוהגו הביתה בבטחה, בעת שמיעת הפקודה המילולית "הביתה" מבעליו. אולם, יש להיערך למצבים שבהם הנוהג עלול לשכוח את  הפקודה, או  שלא יהיה מודע לזמן החולף, או שיצא מאזור מגוריו, המוכר לו. כדי להתגבר על מצבים כאלה מותקן  על רתמת הכלב©"Homing Divice", מכשיר ביות אלקטרוני שפותח במיוחד לצורך זה, ופועל באמצעות מערכת איתור לווייני. באמצעות מכשיר זה יכולה המשפחה להזניק את הכלב הביתה יחד עם בעליו. במידה שהבעלים אינו מתלווה לכלב במצב זה, הכלב מאומן להישאר לידו ולעורר את תשומת לב הסביבה על ידי נביחות. חשוב שהכלב יהיה לבוש תמיד ברִתמת העבודה המיוחדת, שבה מותקן המכשיר, כך שלא ייוצר מצב שבו הבעלים יוצא מהבית עם הכלב אך ללא מכשיר הביות. חשוב להדגיש כי איתור האדם והחזרתו הביתה בצורה בטוחה הוא בבחינת הצלת חיי אדם, שכן אדם מבולבל שהלך לאיבוד נמצא בסכנת חיים.

 

מטרת הפרוייקט

לאדם החולה באלצהיימר קשיים רבים בתחומי החיים השונים. מטרת הפרוייקט היא להכשיר את כלב השירות באופן מיוחד, כך שיוכל למלא את צרכיו העיקריים  של חולה האלצהיימר, הנובעים מקשייו הייחודיים בתחומי החיים השונים.

 

  1. בתחום הקוגניטיבי והבטיחותי

    v                 החזרה בטוחה הביתה

    v                 זיהוי הבית על ידי נביחה

    v                 התנהלות בטוחה בדרך: הימנעות ממכשולים, חציית כבישים בבטחה והליכה במרכז המדרכה

    v                 עוגן למציאות ולזמן: קיום סדר יום קבוע שבו יש לבצע פעולות קבועות

    v                 מציאת חפצים והבאתם

  1. בתחום הנפשי והחברתי

    v             שיפור מצב הרוח על ידי חיזוק תחושת השליטה בחיים

    v             שיפור הביטחון העצמי

    v             הפחתת התלות באחרים

    v             התערבות בעת מצב רוח דיכאוני או חרדתי ושיפורו

    v             חיזוק תחושת המשמעות בחיים

    v             תיווך חברתי עם הסובבים

    v             הכלב כידיד, המפחית תחושת בדידות וניכור

  1. בתחום הפיזי

    v             שיפור הבריאות הפיזית על ידי ההליכה והפעילות היומיומית

    v             שמירה מנפילה ושיפור שיווי המשקל בעת ההליכה עם רתמה

  1. בתחום המשפחתי

    v             הצורך לדאוג לחולה 24 שעות ביממה פוחת, ובכך מופחת עומס הדאגה המוטל על בני המשפחה

    v             שיפור האווירה בבית על ידי ריכוך מצבי מתח על ידי פעילות הכלב

    v             הפחתת המעמסה הרגשית על בני הבית בזכות הפחתת התלות של החולה בהם ובזכות שיפור מצבו הרגשי (ראה סעיף 2 לעיל)

    v             נושא שיחה ועניין משותף לכל בני הבית, בני כל הדורות

 

 

למה כלבים דווקא?

הקשר בין האדם לכלב הוא קשר שיש בו הרבה קסם וגם לא מעט מסתורין. היום, מרבית הכלבים הם יצורים מבויתים התלויים באדם; הוא מגדלם, מאלפם ומפתח גזעים שלא היו קיימים ללא התערבותו. הכלב תלוי באדם המטפל בו לסיפוק צרכיו הקיומיים: אוכל, שתייה, תנועה, מחסה ועוד. האדם נעזר בכלב לצרכים שונים: רעיית צאן ובקר, ליטוף ושעשוע (חיות מחמד), שמירה והגנה, ספורט ועוד. הכלב, בהיותו אוהב משחק, מסוגל להתייחס אל מה שאנו קוראים "עבודה" כאל משחק. בדרך זו ניתן ללמד את הכלב לבצע פקודות ומשימות. האדם למד להיעזר בכלב למטרות שירות שונות, כגון נחייה לעיוורים, עזרה לנכים ולחרשים ועוד. בשנים האחרונות התגלו האפשרויות הטיפוליות הגלומות בקשר שבין האדם לכלב: הכלב מקבל את האדם כפי שהוא, ללא ביקורת מילולית או התנהגותית וללא תנאים. אנשים המתקשים ביצירת קשר מוצאים, לעתים, כי קל להם יותר ליצור קשר עם כלב. מסיבות אלה ניתן, בהדרגה, להיעזר במודל הקשר עם הכלב כדי לפתח קשר גם עם אנשים. יכולתו  של הכלב לספוג התנהגויות חריגות, כמו רעש, השתוללות, מתח, תוקפנות, אי שקט וכדומה, הופכות אותו ל"חבר אידיאלי" בעבור ילדים ואנשים בגילאים שונים. נוכחותו יכולה להרגיע ולתמוך בשעת מצוקה, חרדה, כעס, תסכול ובדידות. בנוסף, הכלב יכול לעורר תגובות רגשיות חיוביות אצל האדם, להלהיבו ולשמחו.

הקשר עם הכלב יכול לפתוח פתח לעבודה שיקומית, הכוללת קבלת אחריות לכלב, ביצוע משימות  הקשורות לגידולו ולאילופו וגורם מדרבן לתרגול מיומנויות חיים החשובות לאדם. הדימוי העצמי והביטחון העצמי של האדם עשויים להשתפר באמצעות יצירת "חוויה מתקנת" הן של קשר עם יצור חי אחר והן של הרגשת מסוגלות, אחריות ושליטה שהושגו באמצעות העבודה עם הכלב.

 

מאפייני כלב השירות המתאים לתפקיד ALZHEIMER’S AID DOG © 

משפחת כלבי הרועים נמצאה מתאימה לשמש בתפקיד כלב שירות לחולי אלצהיימר בשל כמה מאפיינים חשובים, הכוללים מזג נוח, חברותיות, חוש ריח מפותח, התמצאות מרחבית ואינטליגנציה גבוהה. כל אלה חיוניים על מנת שהכלב יוכל למלא את תפקידו העיקרי – החזרת חולה האלצהיימר בבטחה לביתו.

הכלבים הנמצאים מתאימים לתפקיד ALZHEIMER’S AID DOG ©  נבחרים מתוך הכלאות גנטיות מבוקרות ומתוכננות של בתי גידול מובחרים בארץ ובעולם. הגורים המיועדים לפרוייקט עוברים מבחני התאמה שונים במהלך חודשי חייהם הראשונים. חשוב שהגור יהיה בעל יצר הבאה מפותח, יציב באופיו, בטוח בעצמו, עמיד ללחץ נפשי ולחיי שיגרה, בעל מוטיבציה גבוהה לעבודה ובעל כושר הסתגלות  לסגנונות חיים  שונים. על הכלב להיות בגודל בינוני, כך שיהיה נוח לבעליו.

שלבי הפרוייקט 

תהליך ההכשרה של כלבי ALZHEIMER’S AID DOG © וחיבורם לאדם שבו יתמכו הוא ארוך ומורכב. התהליך מערב עבודה של צוות רב מקצועי, הכולל עובד סוציאלי, מאמן כלבים ומהנדס אלקטרוניקה. בחלק מהתהליך עובדים השלושה בנפרד, ובחלק עובדים במשולב לפי שלבי הפרוייקט ולפי צורכי האדם,  הכלב והמשפחה המאמצת.

במהלך תקופת ההכשרה חי הכלב עם משפחה אומנת, והיא זו שעוזרת בעיצוב אישיותו ובהכנתו

אבחון צרכים (א)

קביעת מטרות

(א, ב, ג)

בחירת סוג הכלב והגור הספציפי

  (ג)

ביקורי בית עם כלבים שונים (א, ב)
רכישת הגור (ב)   
הכשרת הגור (ב, ד)
מקרא:

עובד סוציאלי – א

מאמן כלבים –   ב

מהנדס אלקטרוניקה – ג

משפחה אומנת – ד

 

 

הערכה סביבתית: מצב משפחתי, סביבת הבית, התנאים הפיזיים בבית ומחוצה לו

(א, ב)

מעקב ופתרון בעיות

(א, ב, ג, ד)

ציוות, אימון ותצפית

(א, ב, ג, ד)

בן-יוסף, גולן-שמש, רבינוביץ

לקראת תפקידו המיועד.

סיכום שלבי פרוייקט Alzhaimer’s Aid Dog ©:

  1. רכישת גור כלבים והתחלת הכשרתו
  2. אבחון מצבו וצרכיו של החולה, משפחתו ותנאי המגורים והסביבה
  3. חיבור החולה לכלבה
  4. הכנסת הכלבה לבית החדש, לימוד הסביבה החדשה
  5. למידת מסלולים שונים
  6. פתרון בעיות במהלך החיבור וההסתגלות
  7. הרחבת התחום הגיאוגרפי של הפעילות
  8. מעקב ותמיכה שוטפים, התאמת תיפקודי מכשיר הביות האלקטרוני ©לצרכים
  9. התאמת עבודת הכלב להתקדמות הליקויים התפקודיים של האדם בשל התקדמות המחלה

 

יהודה: תיאור המקרה

יהודה ומשפחתו התאימו לפרוייקט התאמה מרבית. יהודה סובל ממחלת אלצהיימר של הגיל הצעיר והוא כבן 62. הוא אוהב בעלי חיים ומגדל בביתו כלב מסוג "רועה גרמני". יהודה מודע למצבו, וסובל בעיקר מירידה בהתמצאות במקום ומזיכרון לקוי בטווח המיידי והבינוני. לעתים הוא מתקשה גם בשליפת מילים. מצב רוחו ירוד בהיותו מודע למצבו ולאובדנים שנגרמים עקב מחלתו. יהודה הוא אדם פעיל, מעורב חברתית, אשר מילא בעבר תפקידים ציבוריים חשובים.

מאז התפתחות מחלתו ולפני תחילת הפרוייקט יהודה  הסתגר בביתו, חשש לצאת מהבית פן ילך לאיבוד, והיה תלוי בבני משפחתו כדי לצאת מ"דלת אמותיו". יהודה נלחם על מנת למנוע שקיעה בדיכאון ובתסכול.

משפחתו של יהודה מודעת למצבו ומנסה לתמוך בו ככל האפשר, אולם אשתו עדיין עובדת במשך שעות היום וילדיו גם הם עובדים או לומדים ועסוקים בחייהם. לאחר התייעצות משפחתית הם נענו להצעתנו להתנסות עם כלבת השירות "בלה". בתחילה באו בני משפחתו של יהודה לצפות באימוניה של בלה באזור מגוריה. הם התרשמו מהיכולות המקצועיות של הכלבה ומכך שתוכל לעזור ליהודה בבעייתו העיקרית: החשש ללכת לאיבוד באזור המגורים ולא להיות מסוגל לחזור הביתה בבטחה.

יהודה ומשפחתו הסכימו להתחייב להביא את יהודה אלינו, לאזור המרכז, 3 פעמים בשבוע, על מנת שתתחיל היכרות מקצועית וחברתית בין יהודה לבין הכלבה.

כ-8 שבועות לאחר מכן עברה בלה לגור עם יהודה ובני משפחתו. הדבר היה אפשרי רק לאחר שנמצא בית חילופי לכלבת הרועים הגרמנית שלהם. יהודה הִרבה להתאמן עם בלה ולהכיר לה את מסלולי הליכתו הקבועים. אולם, עקב מזג אויר סוער אירעו מצבי חוסר התמצאות במקום, ובלה נאלצה, ב"זמן אמת", להחזיר את יהודה לביתו עוד לפני שהספיקה להשלים את תהליך לימוד מסלולי הליכתו. לשמחתו ולשמחתנו בלה עמדה במשימה שלה הוכשרה בהצלחה מרובה. אירוע זה חיזק את ביטחונם של יהודה ובני משפחתו בבלה עד כדי כך שיהודה לא תמיד הקפיד לצאת עם בלה עם רתמה,  והיה צורך לחזור ולהסביר לו את חשיבות ההקפדה על תהליך למידה מסודר.

בלה החלה למצוא לעצמה מקום ופינה בבית. מהר מאוד היא נקשרה ליהודה והפכה קשובה מאוד למצבו הרגשי. כאשר נדדה שנתו בלילה, היא הייתה עמו, דבר שחיזק את הקשר שלו כלפיה. בלה החלה להכיר את מצבי רוחו המשתנים ולהגיב אליהם. למשל: כאשר יהודה לא קם מהמיטה בבוקר, בלה משכה את שמיכתו מעליו וזרקה עליו את משחקיה עד שנעתר לה וקם. היא למדה לזהות אצל יהודה סימני מצוקה, ולהגיב בנביחות התרעה. יהודה למד שלא להשעין את ראשו על ידו, פן יעורר בכך את נביחותיה. גם משפחתו של יהודה, מצדה, למדה להכיר את תגובותיה של בלה, ועל ידי כך לזהות את מצבו של יהודה.

נכדיו של יהודה נהנים מאוד מהקשר עמה. הם רוצים לצאת עמו לטיול, ומצפים בקוצר רוח לרגע שבו יאמר את "המילה הסודית" – הפקודה  "הביתה".

בלה מקפידה לשמור על קשר עין עם יהודה כל שעות היום והלילה, ויהודה אסיר תודה על כך שהיא עמו ושיש לו "על מי לסמוך". הוא אומר ששוב אינו חרד לצאת מביתו, ושבלה הפכה לחלק ממנו והוא אינו יכול לחשוב על עצמו בלעדיה. בלה הפכה ל"חוט השדרה" שלו ויחד הם "צוות לעניין". בלה מחזירה את יהודה הביתה ומצטיינת בעבודתה: היא הולכת עמו "צמודה כמו המדד" – כלבים חתולים וילדים לא מסיחים דעתה; כשבלה ויהודה היו ביחד בקניון, ילדים ניגשו ללטפה, אך היא נצמדה אל יהודה.  ככל שהמקום זר יותר כך היא  נצמדת אליו יותר ושומרת על קו הליכה בטוח בעבורו.

יהודה מעיד על עצמו כי הוא נמצא היום הרבה יותר מחוץ לבית. הוא הפך דמות מוכרת באזור מגוריו, ואנשים וילדים רבים פונים אליו ומתעניינים במעשיו עם בלה. הילדים קוראים לו "סבא יהודה" ומנופפים לו ולבלה. יהודה ובלה מושכים אחריהם גל של ילדים שבאים וניגשים אליה. הם יודעים שהיא כלבה שעוזרת. יהודה מעיד על עצמו שאינו בודד כבעבר, והוא מגלה רצון לעזור לילדים חריגים בעזרתה.

באחד מטיוליהם החזירה בלה את יהודה בדרך ארוכה מהדרך הרגילה. כשניסינו לברר מדוע, גילינו כי בלה הבחינה במכשולים בדרך, עקב שיפוצים הנעשים במקום, ובחרה בדרך הבטוחה הביתה. במצבים כאלה, שבהם בלה חשה שיהודה אינו מתמצא במקום, היא מאוד עירנית אליו ובודקת כל הזמן שהוא אחריה.

לאחרונה אירעו מצבים שבהם יהודה נפל עקב חוסר תשומת לב לסביבה כאשר בלה לא הייתה בקרבתו. לעומת זאת, כאשר בלה הייתה עם יהודה היא הגיבה היטב במקרים כאלה והזעיקה עזרה. כעת אנו מחזקים תגובה זו בתהליך האימון של בלה. כמו כן, יהודה הבחין שכאשר הוא הולך עם בלה עם הרתמה הוא אינו נופל!

יהודה מעוניין לעזור בהפצת הפרוייקט בארץ ובעולם. לשם כך השקיע, יחד עם בנו, שעות רבות בצילום סרט וידאו על תהליך העבודה, ויהודה אף שכלל את המכשיר האלקטרוני. תרומתה של בלה לאיכות חייו משמעותית מאוד, ויהודה מדבר על כך בהתרגשות המעלה דמעות בעיני כולנו:

"אדם לא שווה, לא קיים, אם הוא לא בחברה. אדם ללא חברה הוא אדם ריקני. החשוב בפרוייקט זה הוא לא רק לחזור הביתה, שזה הדבר הכי חשוב, אך חשוב מאוד גם להיות מעורה בחברה. ללכת אתה לחברים, למכרים עכשיו אין יותר חשש אם אחזור הביתה בשלום או לא. עם בלה אין לחץ".

ונסכם בדבריו על בלה:

"היה לי שבוע כל כך קשה –  אבל למי  זה אכפת אם יש לי את בלה!"

"אני לא רואה את עצמי חי היום בלי בלה".

"בלה היא כמו יין טוב והיא משתבחת עם הזמן".

 

תודות מקרב לב ל:

מירנה שיבולת מחוות "שער הגיא", על העזרה המקצועית והתמיכה

חיים קורן,  תכנון וייצור רתמות עבודה לכלבים.

עופרה שגב, פסיכולוגית, עמותת משפחות חולי אלצהיימר ומחלות דומות בישראל

"יהודה" ובני משפחתו

 

 

 

פיתוח ישראלי: כלבי סיוע לחולי אלצהיימר פורסם ב"חיות וחברה"
כתב העת הישראלי לקשר בין אנשים לבעלי חיים, גיליון 23, חורף 2003

פיתוח ישראלי: כלבי סיוע לחולי אלצהיימר