מה הכינוי הנאות? "זקן", "קשיש", "אזרח ותיק" או שמא "חבר" ?

מגמת התקינות הפוליטית ו"מכבסת המילים" הנהוגה בעקבותיה הביאה אותנו, כחברה, להתייחס לזקנים כאל "קשישים" על מנת לא לומר את המילה המפורשת, שלא לומר "מגונה" : זקן.

המילה "קשיש"  מקורה בהתייחסות לאנשים הזקנים, שייתכן שעקב חולשתם בזקנה, או לאורך חייהם היו עניים, מסכנים, שלצורך מחייתם הדלה נאלצו לקושש קש בפאתי השדה, להיות מוזנים מהשאריות שהותירה החברה היהודית, בעלת המוסר החברתי הגבוה, – לעניים, מתוקף חוקים חברתיים המצווים את החברה לדאוג לחלשים שבתוכה.

מסיבה זו, צורמות מאוד לאוזניי חיבורי המילים: האגודה למען הקשיש, מרכז יום לקשישים, תכניות שונות לקשישים ועוד….

המילה "זקן" לעומת זאת, היא מילה המופיעה בתנ"ך בהקשרים חיוביים רבים: הזקנים שעוזרים למשה וליהושע למשול. אותם אלו היושבים בפתח העיר ושופטים את העם. בתנ"ך ובמקורות יהודיים נוספים שבהם המילה 'זקן' מציינת תואר כבוד. אפשר לראות זאת למשל בפסוקים 'וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים. וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ, לְכָל-יִשְׂרָאֵל–לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו, וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו' (יהושע, כג, א-ב). בביטוי "והדרת פני זקן" (ויקרא יט, לב ), וכן זק"ן כראשי התיבות "זה קנה חכמה" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין לב, ע"ב(.

מאמרים רבים נכתבו על מושג ה"גילנות "ageism)) שהיא דיעה קדומה על קבוצת בני הגיל, המבטאת אפליה כלפיהם. מכאן,  כנראה, נובעת ההעדפה הן של הזקנים והן של החברה להימנע מהמילה "זקן". ואכן, אנו נוכחים לדעת כי הזקנים עצמם, אינם אוהבים להיות מכונים "זקנים" וזאת כנראה על משקל: צעיר הוא יפה, וזקן הוא ?….

לאחרונה, החל רווח הכינוי "אזרחים ותיקים" שנראה, שכרגע, אין לו אותה התייחסות חברתית שלילית וייתכן כי כדאי להרחיב את השימוש בו.

 

דיירנו, ב"בית השמש לתשושי נפש ", ברובם מעל גיל הזיקנה כפי שהוא מוגדר לפי הגדרות הביטוח הלאומי. יחד עם זאת חלק מדיירינו נמצאים גם מתחת לגיל 60 ואינם עונים על על הגדרת הזקנה.  ככלל, אנו מכנים את לקוחותינו במונח: "דיירים" ובעיקר "ח'ברה", שכן גישתנו הכללית היא גישת ה"חברותא".