לשלוף שפן מהכובע – מדריך מקוצר: אחיזת בעלי חיים והגשתם

לשלוף שפן מהכובע – מדריך מקוצר: אחיזת בעלי חיים והגשתם


דפנה גולן-שמש; ענת אלון; ענת ישראלי-שטרן

ביום חג, ביקרנו בפינת חי נחמדה ובה פינת ליטוף.  בפינת הליטוף ישבה בחורה והשגיחה בחוסר אונים על המתרחש;  הילדים התרוצצו בפינה תוך שהם רודפים אחר הארנבונים המבועתים ותופסים אותם מהצוואר, האוזניים, הבטן…

בעקבות התנסויות כאלה ואחרות עלה בדעתנו לכתוב מדריך מקוצר שינחה כיצד לאחוז בבעלי החיים השכיחים בפינות החי וכיצד להגיש אותם לאחרים.
המדריך מיועד לבעלי חיות מחמד ולעובדים עם בעלי חיים בתחומים השונים.

חיות המחמד שברשותינו,  בדומה לתינוקות, עשויות לחוש חוסר אונים כשהן בידינו ולהיות רגישות מאוד לאנרגיות שלנו.

תינוק המוחזק על-ידי הוריו החזקה איכותית, הנותנת לו תחושת ביטחון וקירבה, יהיה תינוק רגוע, נינוח ורוכש אמון.  באופן דומה, חשוב שגם חיות המחמד שעימן אנו עובדים ירגישו בטוחות ונינוחות ואז ייקל עלינו להנות מהקשר עימם.

"בתוך הרחם, גוף האם מחבק את התינוק ואופף אותו.  הרגשת חמימות עוטפת את העובר, תנועה נעימה מערסלת אותו כשהאם נעה, ופעימות ליבה המעומעמות כמנגינת רקע תמידית….  זרועות אם מחבקות, עטיפה בבגדים רכים וחמימים, מילמול שקט מפי ההורה וניענוע קצוב של הגוף – כל אלה יוצרים תחושות מרגיעות ומנחמות.  כל אלה עשויים לנסוך בתינוק מעט מהביטחון המוחלט של הרחם, אבל לעיתים קרובות די בהם כדי להרגיע תינוק מתוח או להשקיט מעט תינוק מרוגז מאוד." (דזמונד מוריס, 1993 – על תינוקות ואנשים, ספריית מעריב).

חשוב להחזיק בעלי חיים בצורה נכונה משתי סיבות עיקריות:

  • למנוע נזק לבעל החיים ולאדם שבמגע איתו.
  • ליצור אצל בעל החיים ביטחון ורוגע המשפיע גם על האדם.

במאמר נסקור מספר חיות מחמד ששכיח לגדלן, והן:
ארנבונים, שרקנים, צ'ינצ'ילות, אוגרים, חמוסים, תוכונים,קוקטיילים,איגואנות ונחשים.

לפני שמתחילים

  • חשוב לעבוד רק עם בעלי חיים המורגלים לקשר עם אנשים מגיל צעיר.  יש גם להרגיל את בעל החיים לנסיעות ולעבוד עימו רק אחרי שהיה בנסיעות "סרק" והתרגל לכלוב הנשיאה ולנסיעה, כלוב הנשיאה צריך להיות מתאים בגודל ובאבזור לבעל החיים הספציפי.  על בעלי החיים (מלבד הנחש) להיות שבעים ורוויים בשתייה כדי שיהיו רגועים.  בעת הנסיעה עימן כדאי לדאוג שיהיה להן מלאי ירקות אשר ירגיע אותן ויספק להן נוזלים (בעיקר לצפורים שבעת דחק חילוף החומרים שלהן מואץ ביותר).  את כלוב הנשיאה כדאי לרפד עם חומר בו יש ריח מכלוב הקבע כגון בד, נסורת וכד'…

בשום אופן אין להשאיר בעלי חיים ברכב, אף לא לזמן קצר.  הטמפרטורה ברכב עלולה להגיע לרמה קיצונית ולהזיק לבעלי החיים.
אין לעבוד עם בעלי חיים שמצבם הגופני מגביל: פציעה, חולי או הריון רגיש (לדוגמא הריון של ארנבונות, כלמידיה אצל ציפורים וסלמונלה אצל זוחלים) .

  • בעבודה עם בעלי חיים יש להקפיד ולשטוף או לנקות את הידיים היטב במעבר מבעל חיים אחד לאחר, ריח של מכרסם עלול לגרום לבעל חיים טורף להיות תוקפן.

לפני שמגישים את בעל החיים לאחר יש להכין את המשטח עליו/בתוכו יישב בעל החיים.  המשטח יכול להיות כלוב, מגבת, כרית, סלסלה וכד'.  מנסיוננו נוח לעבוד עם סלסלה מרופדת ויציבה שדפנותיה יגנו על בעל החיים מפני נפילה.  יש להיזהר שצפורני בעל החיים לא ייתפסו בבד הריפוד/המגבת/הבגד של האדם שמקבל אותו. לשים לב שלבד אין אניצים בולטים בהן הצפורניים עלולות להיתפס, מסיבה זו כדאי לעבוד עם בעלי חיים שציפורניהם אינן ארוכות.

  • חשוב לחסום מעבר צרכים של בעל החיים אל האדם האוחז בו בעזרת יריעת פלסטיק, בד דוחה נוזלים וכד'.
  • כדאי תמיד להחזיק בקרבת מקום מגבונים לחים לניקוי בעת הצורך. 
  • רצוי שהאדם המקבל את בעל החיים יישב בצורה נוחה, בסביבה שקטה;
    •  טמפרטורה המתאימה לבעל החיים הספציפי.
    • סביבה יציבה ללא הפתעות ושינויים פתאומיים (דוגמת: מעבר אנשים, בעלי חיים נוספים ובעיקר טורפים, רעשים חזקים ופתאומיים ושינויי מזג אויר קיצוניים וכד'). 
  • גם בעל החיים הרגוע ביותר עלול לנשוך, ולכן יש להימנע מלקרב את היד אל איזור פיו בעיקר בעת העברתו ממקום למקום.

 

  • ככלל, חשוב שהעובד עם בעל החיים יפנים הרגלי החזקה נכונים.  הרגלים אלו יסייעו בעיקר במצבי לחץ להחזקה נכונה, יעילה ובטוחה, אשר אינה פוגעת בבעל החיים, בעצמו או באחר.

 יונקים

עלינו להתחשב בקולות ובריחות סביב בעל החיים מכיוון ששני החושים המפותחים מאוד אצל היונקים היבשתיים הם חוש השמיעה והריח.
היונקים היבשתיים הם היחידים מבין החולייתנים להם אפרכסות אוזניים, ולרבים מהם כושר שמיעה מפותח יותר מזה של האדם.  בדומה, גם חוש הריח מפותח מאוד ומשמש מלבד לזיהוי מזון גם לתקשורת תוך מינית ובין מינית.

מתוך האמור עלינו להימנע מ:

  • רעשים חזקים או מפתיעים כמו מוסיקה חזקה באיזור הפעילות, וברכב (במידה ובעלי החיים מגיעים בו). 
  • ריחות שעלולים להפריע למהלך הפעילות כמו ריח נקבה בייחום היכול בין היתר, לגרום לזכר להיות תוקפני, או ריח טורף/נטרף העלול לעורר את יצר הטרף או את מנגנוני ההגנה.

ארנבונים

הארנבונים רגישים מאוד לחום. עליהם להיות בטמפטרטורה עד º 25 מעלות עם תחלופת אויר.
אין לעבוד עם ארנבונת בהריון כי הלחץ עלול לגרום לספיגת הריון ולהפלה.

נכון לאחוז בארנבון במספר צורות:

  • אחיזה בעור הרפוי של העורף ביד אחת, כשהיד השנייה תומכת ברגליים האחוריות (ראה איור 1).
  • הנחת הארנבון על אמת יד אחת כשראשו חבוי בקפל המרפק, ורגליו האחוריות מעורסלות על כף היד, בעוד היד השנייה מונחת בעדינות על עורפו וגבו מלמעלה, תנוחה המרגיעה אותו (ראה איור 2).


יש להיזהר מהפעולות הבאות: 

  • החזקה באוזניים:
    • בשום פנים ואופן ובניגוד לדעה העממית הרווחת, אסור לאחוז ארנבון מאוזניו; נימי הדם הרבים שבאוזני הארנבון מסייעים לוויסות חום גופו, האחיזה באוזניים מפוצצת אותם.
    • אחיזה באוזניים עלולה לפצוע ואף לתלוש אותן. 
  • לא מומלץ להשכיב את הארנבון על גבו ולערסלו לאורך זמן מכיוון שתנוחה זו מקשה על נשימתו של הארנבון ועלולה להכניס אותו למצב דמוי הלם.
  • ארנבון שמפחד ולא נתמך כראוי ברגליו האחוריות יבעט בכוח, דבר שעלול לגרום לו נזק בגב ובאגן, וכן לשרוט את האדם האוחז בו.

  • ארנבונים אינם מגנים על עינייהם כאשר מתקרבים אליהם, ולכן יש להיזהר בקרוב עצמים אליהם.

 

שרקנים

השרקן – הידוע גם בשמו 'קביה' – הוא בעל חיים מאוד נוח לפעילות.
השרקן רגיל לאקלים מחיה טרופי לח , באזור ה- °25 צלזיוס.
כשאנו רוצים להרים שרקן יש לחפון אותו מלמטה ולהרימו בעזרת שתי הידיים (ראה איור 1),
או לחפון אותו מכיוון הגב מתחת לרגליים הקדמיות ומיד להניח על כף היד לתמיכה ברגליו (ראה איור 2).  כאשר אין גישה להרימו מהצדדים ניתן לאחזו מלמעלה, לקבע את ראשו עם שתי אצבעות  ואז לתת לו תמיכה מלמטה ולהצמידו לגופנו.   כמו עם כל בעלי החיים כך גם עם שרקנים, יש להיזהר מאחיזה הדוקה מדי העלולה לגרום למעיכה של האיברים הפנימיים שלהם.


         

פחד עשוי להתבטא אצל שרקנים בירידה בפעילות ובתנועה.  פירוש התנהגות זו כבטחון ושקט, עלול לגרום לנו לא לגונן ולא להשגיח מספיק על השרקנים, דבר שיכול להוביל להתנהגות בלתי צפויה ולבריחה.

 

אוגרים

האוגר רגיל לאקלים מחיה ממוזג, באזור ה-˚ 24   מעלות צלזיוס.
האוגרים מאוד אוהבים לישון, וכרוב בעלי החיים, כשמפריעים לשנתם ללא אזהרה מוקדמת, הם נוטים קודם לנשוך ואז לשאול שאלות. לכן יש "להודיע" לאוגר על כוונתינו להוציאו מן הכלוב על ידי ליטוף בגב לפני הרמתו.  אוגר עלול להיות נשכן  ויש חשיבות מיוחדת לעבוד עם אוגר מורגל בלבד.

על מנת להוציא אוגר מהכלוב ניתן להשתמש בקופסא קטנה או בכוס נייר גדולה.  לרוב, האוגרים נהנים להיכנס למיכל, להתהפך בו ולהציץ מתוכו החוצה. יש לשים לב שהאוגר לא יקפוץ החוצה לפני שאנו מוכנים לכך ומניחים אותו במקום בטוח. האוגר לא יודע להיזהר מגובה ויש לדאוג שלא ייפול ממשטח.

כדי להרים אוגר משולחן, או ממשטח פתוח אחר, ניתן להביא יחד את כפות הידיים, אגודלים כלפי מעלה והאוגר ביניהן (ראה איור 1) ולהניחם בעדינות, תוך פתיחת כפות הידיים על האדם איתו אנו עובדים או בסלסילה המיועדת לו. את המעבר עלינו לבצע במהירות שכן האוגר לא יישאר זמן רב בין כפות ידינו ויש לאוגרים נטייה לקפוץ מכל מקום ללא התחשבות בגובה. במידה והאדם איתו אנו עובדים מחזיק את האוגר בין כפות ידיו, עלינו להיות בטוחים שאין לו, לאוגר, סכנת מעיכה או נפילה.

דרך נוספת להרים אוגר היא על ידי לפיתת האוגר בעדינות בין רגליו ולהעבירו מיד לתמיכה על כף יד שניה או משטח אחר (ראה איור 2). בכל מקרה, חשוב לשמור על קצות האצבעות מאחורי פה האוגר כי במידה והאוגר נושך זוהי נשיכה לפנים ולא לאחור.

 

 בדומה לכל בעלי החיים, גם את האוגר אסור לאחוז בקצה זנבו הקצר או ברגליים.

 

צ'ינצ'ילות

הצ'ינצ'ילה רגיל לאקלים מחיה קר שכן תפוצתו בדרום אמריקה בהרי האנדים בגובה של כ-3000 מטר, לכן צריך לדאוג לטמפרטורה קרירה במקום בו נעשית הפעילות (עד °25 מעלות צלזיוס).  אם הפעילות נעשית בחוץ באור שמש מומלץ לוותר מראש ולא להכליל את הצ'ינצ'ילות בפעילות, או להסתפק למספר דקות ספורות.
הצ'ינצ'ילה הוא בעל חיים פחדן מטבעו ולכן יש קושי לתפוס אותו. במצבי דחק הוא עלול להכנס מהר מאוד להלם!
אפשר לפתות אותו לגשת אלינו בעזרת צימוק או גרעין שחור (לא להגזים בכמות בכדי למנוע בעיות בריאותיות), ואז להרים אותו בעדינות מצידי הגוף בעזרת שתי ידיים ולערסל אותו על גופנו.

לצ'ינצ'ילה רגליים קדמיות קצרות ואחוריות ארוכות המותאמות לקפיצה זריזה, לכן עלינו להתייחס בתשומת לב יתרה כאשר מגישים את הצ'ינצ'ילה לאדם עקב תנועתו הזריזה.

 

גרבילים  

הגרביל הינו מכרסם מאוד פעיל, בעל מזג טוב.
בעזרת עבודה נכונה ניתן לצפות בכלוב גרבילים במהלך בניית המחילות.
כאשר באים להוציא גרביל מהכלוב ניתן לאחוז בבסיס הזנב (ולא בקצה) כמה שיותר קרוב לגוף, לפרק זמן קצר ביותר ומיד להניחו על כף היד.
בעבודה עם גרביל נהוג לתת לו לשוטט על הגוף, משם ניתן להרימו או מבסיס הזנב או עם כף היד לאסוף אותו מכיוון קידמת גופו (גרבילים נושכים לעתים רחוקות ביותר), ולהניח את כף היד השנייה מעליו, כדי ליצור מעין מיכל מגן.
יש לשים לב שכן תנועת הגרביל נעשית במעין קפיצות בשל מבנה גופו – רגליים אחוריות ארוכות מן הקדמיות.

 

חמוסים

החמוס הינו טורף (ולא מכרסם כפי שנהוג לחשוב), בעל ראייה חלשה וחוש ריח מפותח.  לכן יש לנקוט באמצעי זהירות כאשר יש בקרבתו מכרסמים קטנים וארנבונים. יש לוודא כי המשתתף אינו אוחז בידו פריט מזון (כגון בשר, נקניק וכד') ושידיו נקיות מריחות של מזון או מכרסמים. 

החמוסים אינם רגישים להפרשי גבהים ונפגעים בתאונות הנגרמות מנפילתם. כדאי להרגיל את החמוס לריתמה דבר שייקל על העבודה עימו.
החמוס הוא בעל חיים סקרן שובב וגמיש, לכן יש לשים לב שהוא אינו מכניס לפיו חפצים קטנים אותם הוא עלול לבלוע, או נכנס למקומות מהם יהיה קשה להוציאו.

החמוסים זקוקים לטמפרטורה יציבה, מקום בו אין רוחות וחדירת גשמים או שמש ישירה.
הם עלולים ללקות במכת שמש ולכן מומלץ לשכנם במקום בו אין יותר מדי חשיפה לשמש ישירה.
אין להפתיע את החמוס ולהרימו בפתאומיות, גם לא תוך כדי שנתו.  חשוב שהחמוס יוכל לראות אותך מגיע אליו. באופן אידיאלי אם נפשוט יד על הקרקע החמוס יבוא ויעלה עליה.

מאוד חשוב לאחוז בחמוס בצורה עדינה אך יציבה זאת משום שהחמוס עלול לתת נשיכה מפתיעה וכואבת.  

קיימות מספר דרכים להרים חמוס:

  • ביד אחת לאחוז בבית החזה של החמוס כשהאצבע המורה מעל רגליו הקדמיות ושאר האצבעות  נעטפות סביב בית החזה של החמוס, תנוחה זו מגבילה את תנועתו של החמוס. עתה ניתן להרימו כשבאותו זמן היד השנייה אוחזת ברגליו התחתונות.

  • לאחוז בפרווה הרפויה בבסיס העורף ולהרים את החמוס.  שיטה זו מחקה את הדרך שבה האימהות אוחזות בגוריהן, ולכן החמוס רגוע. כעת יש לתמוך בחלק האחורי של החמוס בעזרת היד השנייה כך שלחמוס יהיה נוח יותר.
  • עוד שיטה להחזיק חמוס היא לקבע את ראשו מאחור בעזרת אגודל ואמה, ובעזרת היד השנייה לאחוז בגופו בעדינות.

אין לעבוד עם חמוסים שאינם מורגלים, משום שנשיכתם כואבת ומסוכנת (במידה והחמוס נושך חזק את המשתתף ואינו משחרר את הנשיכה, יש לתפוס ביד אחת את הפרווה הרפויה בעורף החמוס, ובעזרת היד השנייה לנסות ולשחרר בעדינות את האחיזה של הפה בעזרת עפרון או מקל, לא למשוך את החמוס). יש להביא בחשבון שלחמוסים ריח גוף חריף שעלול להישאר על בגדי המשתתפים ולכן יש לבדוק את נכונותם להחזקת החמוסים.

ציפורים

כדאי ורצוי לעבוד עם ציפורים בתוך מבנה סגור שאין בו פתחי יציאה מהם הציפור יכולה לעוף החוצה ולהמלט, זה נכון גם לגבי ציפורים בעלות נוצות גזורות. מומלץ לעבוד עם ציפורים מורגלות או מוחתמות.


כאשר אנו רוצים להרים ציפור יש לאחוז בעזרת שתי הידיים בצידי הגוף, ולאסוף את הכנפיים פנימה על מנת שהציפור לא תפרוש כנפיים ותעוף.  חשוב להגן על הידיים מניקור, ניתן לעשות זאת בעזרת כפפה, מגבת וכן על ידי קיבוע עדין של הראש לפנים על ידי שתי האצבעות המורות (רצוי שהן תהיינה מוגנות).

כאשר הציפור מורגלת, ניתן להחזיק אצבע (או את האמה כולה לציפור גדולה יותר) או מקל, צמוד לבית החזה מלפנים.  הציפור תטפס לבד על האצבע/מקל, ואז נוכל להעביר אותה למשתתף על המקל או לאצבעו/ אמתו.
חשוב לוודא כי הציפורים נקיות מטפילים ובריאות. לפני פעילות עם ציפור יש לוודא כי המשתתף מוכן "להסתכן" בכך שיתלכלך מלשלשת הציפור (במקום זה נשוב ונזכיר את חשיבות הימצאות מגבונים לחים בקרבת מקום).

בעת הובלת ציפורים רצוי לכסות את הכלוב כדי שהציפור תהייה בחשיכה וכך תחוש בטוחה יותר. חשוב לדאוג לצפרים לאוכל גם בזמן הנסיעה כי בעת דחק,  קצב חילוף החומרים שלהם מהיר ביותר.
הצפורים מאוד רגישות לקור ורוחות, הטמפרטורה האידיאלית בשבילן היא בין °20 ל- °30 מעלות צלזיוס.

תוכון

התוכון האוסטרלי הוא ציפור קטנה יחסית ומפתח חיבה מאוד בקלות, הוא מאוד אוהב כאשר מלטפים בעדינות את ראשו ועורפו.  לעולם אין להפתיע אותו כאשר רוצים להרימו, חשוב שהוא יראה אותנו מגיעים אליו.
את התוכון ניתן להרים בשלוש צורות בהתאם לרמת המורגלות שלו:

  • להכניס מקל קטן לכלוב ולמקם אותו בצמוד לחזה התוכון מעל הרגליים, התוכון יטפס על המקל ואז ניתן להעביר את המקל למשתתף.
  • לשים את האצבע המורה בצמוד לחזה התוכון מעל הרגליים, התוכון יטפס על האצבע.
  • בעזרת האגודל והאצבע המורה לאחוז בעדינות משני צידי הצוואר של התוכון, האמה תרסן בעדינות את הכנף.

קוקטייל

הקוקטיילים מגלים המון חיבה ואוהבים כאשר מגרדים ומלטפים להם באזור הראש.
הקוקטייל הוא תוכי המתרגש ונבהל בקלות ומאוד רגיש להחזקה אגרסיבית ולשינויים סביבתיים, זאת למרות היותו תוכי חברותי ורגוע באופן יחסי. הנקבה תהיה בוטחת יותר מהזכר שהוא יותר עצמאי וסקרן.
קוקטייל שאינו מורגל ירעד כאשר הוא לחוץ ומרגיש כי צופים בו, ובזמן כעס הוא ינשוף ויצור רעש הדומה ל'דונלד דאק' כאות לתלונה. 

 

זוחלים

לפני מגע עם זוחלים יש לשטוף ידיים או לנקות ידיים בעזרת מטליות לחות כדי שלא נעורר את יצר הטרף אצל הזוחל.
כדי למנוע מצב של הפרשת צרכים על המשתתפים מומלץ לשים את הזוחלים ביום הפעילות, באמבטיית מים פושרים/חמימים למשך 10-15 דקות, דבר שיגרום להפרשה באמבט.
מחלקת הזוחלים מונה בתוכה נחשים, לטאות, צבים ותנינים.  לכל הזוחלים דם קר (ויסות חום גופם תלוי בחום הסביבה), לכן יש לשים את הלב לטמפרטורה באזור הפעילות ובכלוב הנשיאה של הזוחל.
עלינו להיות מודעים כי קיימת רתיעה ופחד מפני זוחלים בקרב כל שכבות האוכלוסיה, ולכן ניתן לעבוד ולעבד את הפחד אך חשוב במקביל לכבדו ולא ליצור מצב של כפייה.

 

איגואנה  

חשוב מאוד לעבוד עם איגואנה מורגלת כדי להימנע מפגיעות ובכל מקרה אין להפתיע אותה, אלא יש ללטף קודם על הראש או העורף.  בזמן התנשלות אין לערוך פעילויות עם האיגואנה.
האיגואנה זקוקה לטמפרטורה של °25-°35 מעלות צלזיוס.

כאשר עובדים איתה יש לשים לב לשלושה מנגנוני ההגנה שלה;

  • נשיכה.
  • הצלפה בזנב.
  • שריטה.

את האיגואנה ניתן להרים כשיד אחת אוחזת בה, והיד השנייה אוחזת בה מאחור מבסיס הזנב כשהאצבעות תופסות בעדינות את בסיס הרגליים האחוריות;  אז ניתן להניח את האיגואנה עלינו או על המשתתף תוך שימת לב לציפורניים החדות.
כדאי להניח את האיגואנה  על סדין (ציפורני האיגואנה עלולות להתפס בבדים שונים, לכן כדאי לעבוד עם סדין כותנה), ענף או חתיכת עץ, יש להתחשב בגודל האיגואנה ולפעול בהתאם.
אסור בשום אופן להרים איגואנה מהזנב ו/או מהגפיים. אחיזה כזו עלולה להביא לתלישת הזנב ולשברים ונזקים לגפיים.
איגואנה מבוהלת עלולה לקפוץ בפתאומיות, לכן מומלץ להניח על גבה יד על מנת להרגיעה, סימן לרוגע הוא הוצאת לשון ורחרוח הסביבה.

 

נחש

חשוב לעבוד עם נחשים שאינם ארסיים ואשר מורגלים למגע. 

תגובות אנשים לנחשים הן מורכבות, עמוסות במיתוסים ובלתי צפויות. לכן, חשוב כי האדם המעביר את הפעילות יהיה בקיא ומנוסה בעבודה עם נחשים.

סביבת הפעילות עם נחש צריכה להיות פנויה מחיות שנטרפות על ידו ובטמפרטורה שבין °24-°28 מעלות צלזיוס.  חשוב לשמור על סביבה רגועה.  נחש הנמצא בלחץ עלול לתת שתן או צואה שריחם חריף ועמיד מאוד  (מתן שתן או צואה עלול לקרות לא רק במצב לחץ).

הנחש פגיע ותוקפן מיד לאחר האכלה או בתהליך הנשל (שאורך שלושה עד שישה ימים, ראיתו של הנחש לקויה ועינייו כחולות) ויש להניח לו בתקופה זו של הנשל ו-24 שעות לאחר טרף.

נחש יש להחזיק כשראשו רחוק מן המשתתף כיוון שהוא עלול לנשוך!  הנחשים לא שומעים קולות אלא קולטים גלי קול, לכן יש להרים את הנחש בעדינות ובתנועה בטוחה, מכוונת ולא מהססת כדי למנוע מצב שהנחש יחשוב שידינו היא טרף.

 

כדי להחזיק נחש יש לחבוק את גרונו בעזרת אצבע כפופה במקצת, להניח ולכסות בעדינות את העורף בעזרת הבוהן.  מגע הבוהן צריך להיות עדין ולא לוחץ כי לחץ יגרום לנחש לנסות ולהשתחרר;  האמה, הקמיצה והזרת יאחזו בגוף הנחש.
גופו של נחש גדול זקוק לתמיכה נוספת של היד השנייה.


שיטה נוספת להרמת נחש לאחר שהוא רגוע, היא לחפון אותו במרכז גופו, ולתת  לו לכרוך את עצמו על היד האוחזת בו.  יש לשים לב שראשו לא ייפגע משום חפץ או עצם כאשר מרימים אותו.

לסיכום
במהלך כתיבת מאמר זה התפרסמה הכתבה "חוק הג'ונגל" מאת שובל עפרי  במוסף עיתון "הארץ" (29/8/2008) והוסיפה רלוונטיות למאמר זה.
ויליאם שייקספיר אמר "הטבע מלמד את בעלי החיים להכיר את ידידיהם" , אנו מקוות שמאמר זה ישמש ככלי עזר לחברי בעלי החיים אשר רוצים לשפר את איכות המגע עם ידידייהם…

 קרא עוד : בית אבות סיעודי

תודה לאבי קרן-צבי  ולד"ר עדי גנץ אשר סייעו בהכנת המאמר

ביבליוגרפיה

  • מדריך לחיות מחמד בישראל, פנחס אמיתי, (2002), כתר, י-ם.
  • לקסיקון דביר לזואולוגיה, ד"ר מנחם דור, (1987),  דביר הוצאה לאור בע"מ,  ת"א.
  • על תינוקות ואנשים, דזמונד מוריס, (1993), ספריית מעריב, ת"א.
  • מהגוף הגלוי לסיפור הנפש הסמוי, יונה שחר-לוי, (2004), דפוס פרינטיב, י-ם.
  • The Golden hamster – its biology and use in medical research. EDITORS: Hoffman, Robinson and Magalheas. The Iowa state university press, (1968)
  • The Rabbit A Model for the Principles of Mammalian Physiology and Surgery, Kaplan, H.M., Timmons, E.H.,  (1979), Academic Press London
  • Behavior and Evolution, Kavanau, J.L. (1987), Science Software Systems Inc
  • Pet Owner’s Guide to the Ferret, Kelsey-Wood, D.  (1999), Ringpress, London.
  • Ferret – Care and Breeding, Rickard, I.C.(2005), Crowood Press, Wiltshire
  • Enjoy your Parakeets – Budgies, Schneider, E. (1967), The pet library LTD.
  • The Green Iguana. Manual, Vosjoli p.d (1992), Advanced Vivarium Systems
  • The biology of the guinea pig. EDITORS: Wayner, Maning. Academic Press, (1976)

 חיות וחברה, כתב העת הישראלי לקשר בין אנשים לבעלי חיים, גיליון 38 חורף 2008